כהן ואח' נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ ואח'

פסק דין

א.העובדות הצריכות לענין:

בפני תביעות רכוש הדדיות בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 20.1.12 (להלן: "התאונה").

התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע" או "הנתבע שכנגד") הינו בעל רכב מסוג "מיצובישי" מ.ר. 33-941-65 ובכל המועדים הרלוונטיים לתביעה דנן היה הנהג ברכב זה (להלן: "רכב התובע").

הנתבעת, והתובעת בתביעה שכנגד (להלן: "הנתבעת" או "התובעת שכנגד") הינה חברת "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, אשר בתאונה היה מעורב אוטובוס בבעלותה, מ.ר 75-103-69 (להלן: "האוטובוס"), בו נהג אותה עת מר חי יעקב (להלן: "נהג האוטובוס").

התביעה העיקרית הוגשה ביום 10.1.13, והתביעה שכנגד הוגשה ביום 10.2.13, בד בבד עם הגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת לתביעה העיקרית.

לא הוגש כתב הגנה מטעם התובע לתביעה שכנגד.

במסגרת החלטתי מיום 4.6.13 הוריתי כי הנתבעת תתקן את כתב התביעה שכנגד ע"י צירוף חברת הביטוח אשר ביטחה במועד הרלוונטי את רכב התובע בביטוח צד ג' או מקיף.

הנתבעת הגישה כתב תביעה מתוקן ביום 18.7.13, אשר במסגרתו צירפה את חברת הביטוח AIG ישראל.

לאור הודעת חברת הביטוח הנ"ל מיום 4.8.13 לפיה במועד התאונה נשוא התביעה לא היה לרכב התובע ביטוח צד ג' או מקיף אצלה, דחיתי את התביעה כנגדה ללא צו להוצאות, במסגרת פסק דין חלקי מיום 4.8.13.

בהתאם להחלטתי מיום 29.10.13, הודיע התובע ביום 11.11.13 כי במועד התאונה היה רכבו מבוטח בביטוח חובה בלבד, וזאת בחברת הביטוח AIG ישראל. לפיכך, הוריתי כי ינתן פס"ד על סמך החומר המצוי בתיק, וכי אין צורך בקיום דיון נוסף.

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לתאונה נשוא ענייננו.

ב.רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

"נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

לכלל זה ישנם מספר חריגים – אלה הם המקרים בהם נטל השכנוע עובר אל כתפי הנתבע [במקרה של טענת הודאה והדחה (וראה: רע"א 7454/96 איזבנסקי נ' טיטלבום (לא פורסם)); במקרה של נזק ראייתי כבד (וראה: ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5)54); וכן במקרים נוספים] או המקרים בהם אין די בקיומה של הטיית מאזן ההסתברויות, ויש צורך בהרמת נטל הוכחה כבד יותר [דך למשל בתביעות נגד עיזבון (וראה: ע"א 5997/92 מלק נ' עיזבון דויטש, פ"ד נא(5)1), בתביעות נגד קטין, חולה נפש או נעדר (ס' 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971); וכן במקרים נוספים].

נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).

לדוגמה, ניתן לבחון סיטואציה בה פלוני, בעל עסק לממכר מוצרי כתיבה, טוען כי מכר בהקפה לאלמוני כלי כתיבה לילדיו, וזה האחרון אמר כי ישלם לפלוני חובו כעבור חודש ימים. משעבר חודש ימים זה ואלמוני לא הגיע לפרוע חובו, הגיש פלוני תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות על מנת שזה יחייב אלמוני לשלם חובו לפלוני.